החלטה בתיק ת"ת 12185-10-12

המשיבה הגישה לביצוע, כנגד המבקש, תביעה על סכום קצוב, בו תובעת היא תשלומם של דמי תיווך.

עיון בבקשת הביצוע מגלה, כי המשיבה שבכותרת, אכן הזוכה בתיק ההוצל"פ היא. עם זאת, בכתב התביעה נעלמו פרטיה, ותחת שמה נקוב " התובע: יובל אמיתי.

כך או אחרת, כתב התביעה מציין, כי הנתבע רכש דירה באמצעות שירותי התיווך של התובע. נספח "א" הוא "רישיון תיווך בתוקף" של התובע.

הסכם התיווך, אליבא דכתב התביעה, הופר ע"י המבקש, ומכאן חובו הנתבע.

גם לאחר עיון בכל אחד מ-68 עמודיה של ההתנגדות, לא עלה בידי למצוא התנגדות כלשהי, ואף לא תצהיר לתמוך בה.

כל שיש בתיק זה, הם "בקשה למחיקת התביעה על הסף" יחד עם  "בקשה להארכת מיעד להגשת ההתנגדות".

ביום הדיון (07/03/2013) ניתנה החלטה בראשית הדיון ובה אף זאת:

"... ביום 12/11/2012 ניתנה החלטה המזמנת את הצדדים לדיון בהתנגדות.  ביום 18/11/2012 הגיש המבקש בקשה למחיקה על הסף. ביום 19/11/2012 ניתנה החלטה בבקשה המציינת, כי אין זו אלא בקשה לתיקון כתב ההתנגדות וככזו היא נמחקת..."

ביום 28/11/2012 הוגשה ע"י הצדדים הודעה על הסכמה להסדר דיוני.

ההסדר האמור נדחה בהחלטתי מיום 29/11/2012.

בראשית הדיון, ב"כ המשיבה הודיעה, כי מוותרת היא על חקירת המצהיר, וניתן  צו סיכומים.

סיכומי המבקש, מיום 14/3/13, משתרעים על פני 6 עמודים, להם צורפה פסיקה, ובסה"כ,  19 עמודים.

אלו מציינים, כי הסכם עמלת התיווך מיום 21/4/2012 מתייחס לרכישת דירה ביום 29/04/2012 ומכאן שהמועד השייך לבחינת זכאותו של המשיב לדמי תיווך מתייחס לפרק הזמן שבין שני המועדים הנ"ל.

בפרק זמן זה, כך מסכם המבקש, לא היה המשיב בעל רישיון תיווך שכן לא שילם את האגרה המתחייבת בהתאם להוראות סעיף 18(ב) בחוק המתווכים במקרקעין.

עפ"י הראיות שנזכרות בסיכומים רישיון התיווך של המשיב שולם רק ביום 17/5/2012, היינו, לאחר התקופה השייכת הנ"ל.

בהתייחסו למשיב מכוון המבקש דבריו למר יובל אמיתי ולא למשיבה עפ"י תיק ההוצל"פ - ש.ר.

כאשר מוגשת תביעה המתבססת על זכותו  של התובע לדמי תיווך לכתחילה מוטל עליו להראות, כי הוא אכן מתווך מורשה כדין.

הסיכומים מאזכרים תעודת עובד ציבור ומכתבים שעניינם במועדי הרישוי של המשיב.

תשובת המשיבה מיום 21/3/2013 משתרעת על 4 עמודים ועוד 6 עמודים של פסיקה.